2001 Golem
December 16, 2008
Untitled, 2001, Collage on Paper, A4
גולם גולם אבל ממזר
הדפסות מחשב מטופלות , צבעי מיים , חיתוכים , הדבקות , נייר.
עמי פייצ’ביץ מארגן, מהנדס, הוא ממיר מסה עצומה למשקל של זבוב, אקספרסיביות טעונה
ומלאת פאתוס, מתנגשת חזיתית בפורמט קל, לחששני, פלרטטני.
הגולם, המיתוס הקבליסטי על כל גלגוליו מתפקד כמטאפורה מרכזית בתערוכה,הגולם נברא על ידי מילים אך הוא אינו יודע לדבר, הוא מקבל פקודות, הוא מבין אותן, הוא אמור לשרת מטרה או אולי צורך קמאי.
בדרך לא דרך הוא מכיר באוזלת ידו, במוגבלותו, הוא מצמיח תודעה ביקורתית, ואז, אז מתחילה הטרגדיה .
זה לא היה אמור לקרות.
יוצרו של הגולם המנסה לחקות מהלך אלוהי נכשל במשימתו, הוא אינו שולט בחוקיות הבריאה ולא יכול לחזות את תוצאותיה. על חטא היוהרה הלא הוא ההיבריס המפורסם משלמים מחיר, מחיר כבד. כבד כמו מגדלי התאומים.
הדימויים בתערוכה נלקחו (בחלקם) מסרט גרמני אקספרסיוניסטי משנת 1920, הפיגורציה,
האסתטיקה, טיפוסיות לז’אנר, המיתוס היהודי עטוף באריזה מוקצנת , קלישאתית ומניפולטיבית.
ועמי? עמי לוקח את מה שהוא צריך .
מתוך הצע אין סופי של דימויים הוא בורר בקפידה את המדויקים עבורו.
הוא מבצע הליך כירוגי ,והתפרים גסים, גסים כמו התפרים של פרנקלשטיין, גסים מרב כנות.
הוא לא מעגל בפינות ,לא משתדל לדבר יפה ,לחפש מילים נרדפות,לחרוז חרוזים.
זה מה שזה. ככה.
הגולם מתקיים בתוך סביבה. בתוך סביבה מפוברקת.מבטו אינו אימפוטנטי. עכשיו הוא נמצא בשלב מתקדם. הוא פועל בדרכים נסתרות שאינן מתפענחות בקלות.
יום אחד הוא יצליח להזיז אנשים כמו ג’דאי מיומן,רק על ידי מבט צלול ומרוכז.
הוא פגום, אין ספק, הוא בן לא חוקי, הוא מהלך שגוי, אבל יום אחד הוא גם ילמד לדבר,בשפתו,בשפתם של גלמים משוכפלים.
ואז? השד יודע מה יקרה.
אפרת ניר 2001
